מדרש לקח טוב
בחדש השלישי לצאת בני ישראל. בתחלה היו מונין ישראל ליצירה, חזרו למנות מיציאת מצרים, חזרו למנות לבנין הבית, שנאמר ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה וגו׳ (מ״א ט י), לא זכו למנות לבנינו, מונין לחורבנו, וזה לנו עתה אל״ט שהוא דתתס״ז לעולם, ולא עוד אלא שאנו מונין למלכות יונים אתי"ז, זהו שאמר שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי (שה״ש א ו).
רש"י
אַל תִּרְאֻנִי. אַל תִּסְתַּכְּלוּ בִי לְבִזָּיוֹן כְּמוֹ "כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה'":
תורה תמימה
אל תראני וגו'. מהו אל תראוני שאני שחרחרת, אמרה כנסת ישראל לנביאים אל תראוני בשחררותי ולהגיד דלטוריא על ישראל צהדלטוריא – רכילות, והלשון חנף יבא (איוב י״ג:ט״ז) מתרגמינן דילטור ייעול. וכונת הדרשה, דמפני שאין הקב"ה רוצה בחובתן של ישראל לכן אינו רוצה לשמוע חובה עליהן, ואמרה כנס"י בטעם הדבר לפי שאין שחררותי יסודית אלא רק ששזפתני השמש, שלמדתי מגוים שאני בתוכם, אבל בפנימותי לבנה וטהורה אני, והלשון אל תראוני אפשר לפרש לפי"ז מלשון בזיון ולכלוך וכמו לראוה בך (יחזקאל כ״ח:י״ז) מוראה ונגאלה (צפניה ג׳:א׳) וכן והסיר את מראתו (פ' ויקרא), ואמר בזה אל תראוני, כלומר אל תביישוני בשמועות ממעשים מגונים שלנו כי אינם מגונים מצד עצמם אלא מפני שהורגלתי על ידי גדולי בין האומות, וכמבואר.
.
(שם)
(שם)